שימוש ב-UV-C במפעלי הטקסטיל שלכם: מהסיבים הגולמיים ועד הבד המוגמר
רוב האנשים חושבים שמנורות UV לחיסול מיקרואורגניזמים שייכות למחלקות הסטריליות בבתי חולים. אך בעולם הטקסטיל? הן באמת יכולות להציל חיים.
אנו משתמשים במנורות אלו כדי לחסל בקטריות, פטריות ווירוסים בכל שלבי התהליך. ניתן להשתמש בהן במחסני החומרים הגולמיים כדי למנוע היווצרות של עובש על הסיבים הטבעיים, או בסוף תהליך הייצור כדי לוודא שהבגדים נקיים לחלוטין לפני שהם נארזים ונשלחים לחנויות.
החלק המדעי (בצורה פשוטה)
זו הדרך בה זה עובד: אנו משתמשים באורך גל של 254 ננומטר, שגורם להרס DNA של המיקרואורגניזמים. כדי שזה יקרה, נדרשת שימוש באדי כספית ובקופסת קוורץ מיוחדת.
אך הבעיה היא שיש להתאים את עוצמת האור למהירות התנועה של הבד. אם הבד עובר דרך המערכת מהר מדי, עוצמת האור יורדת, וכך עדיין יהיו מיקרואורגניזמים על הבד – מה שמבטל את המטרה שלשמה השתמשנו במנורות.
שמירה על בטיחות העובדים
יש להיות כנים – UV-C בעוצמה גבוהה הוא מסוכן. אם מישהו מביט בו או נוגע בו, הוא עלול לסבול מכוויות בעור ונזק לרשתית תוך שניות ספורות.
לכן אנו לא פשוט “מניחים” את המנורות במקום מסוים; אנו בונים אותן כחלק ממערכות מוגנות עם מנגנוני בטיחות. אם טכנאי פותח את חדר הטיפול, החשמל נקטע מיד. כך אין סיכוי לתאונות.
אנו גם משתמשים בקוורץ ללא אוזון – אף אחד לא רוצה שהעובדים שלו יסבלו מגירויים בדרכי הנשימה.
עוד דבר שצריך להיות ערים לו: החום. המנורות האלו מתחממות מאוד. אם מניחים אותן במקום ללא אוורור, טמפרטורת הצינורות עולה, וכך עוצמת האור יורדת. בנוסף, הנורות לא יחזיקו מעמד זמן רב.
יישום בפועל
בתהליך הצביעה והעיבוד, המנורות האלו מסייעות בייצוב של ציפויים כימיים מסוימים.
בנוגע לבגדים המוגמרים, אנו משתמשים במערכות של מנורות שנמצאות בתוך תעלות. הבגד עובר מתחת למנורות, כך שכל קיפול וכל חריץ בבגד נטופלים.
זו דרך טובה יותר מאשר שימוש בחומרי חיטוי כימיים – אין ריחות לא נעימים, אין שאריות דביקות, ואין שום דבר שיכול לגרום ללקוחות להתלונן.
יש רק דבר אחד שצריך לעקוב אחריו: שעות העבודה של המנורות. כאשר רמת הכספית במנורות יורדת, האור עדיין עשוי להיראות כחול, אך הוא כבר לא יכול להרוג מיקרואורגניזמים. זה הזמן להחליף את המנורות.